גיליון #2
2006-02-25

ברוכים הבאים לגיליון הראשון שלא מזמן הבנתי שכשאנחנו רוצים לעשות משהו טוב, הדבר הכי טוב שאנחנו מצליחים לעשות, זה לדחות אותו למחר. לאנשים יש נטייה בלתי ברורה להצטיין בלעשות את הדברים שצריך בפער הקטן ביותר מהמועד האחרון שלהם. אז נכון שכדורגל משחקים 90 דקות, אבל זו לא סיבה מספיק טובה לזה שביום שישי בצהריים סרט על המערב הפרוע נראה כמו סדר פסח לעומת מה שהולך במרכז העיר. העומס, הצפיפות, הצפירות- אפשר לחשוב שאנחנו בניו-יורק. אבל אתם יודעים מה? אפשר להסתדר עם התורים, באמת אפשר. גם הצפיפות ברחוב, שטויות. אין חניה? חונים קצת רחוק. אבל ההתנהגות של אותם אנשים באותם צהרי שישי, היא הדבר הבעייתי העיקרי. אין חניה? חונים באמצע הכביש, חוסמים את התנועה- יותר צפירות, קללות וצפיפות. צפוף ברחוב? הולכים באמצע הכביש, חוצים בצורה מסוכנת, גורמים לעצירות פתע של מכוניות, במקרה הטוב. על תורים באמת לא כדאי שאדבר. ללא ספק מדובר בתופעה מטרידה, מה גם שלא מדובר ביום שישי בערב, אז ניתן לתרץ את המצב בכל אותם ערסים למיניהם שנוהגים על הכביש כאילו הוא אבי אביהם. אבל שישי בערב הוא תופעה מסוג שונה ונדון בה בהזדמנות אחרת.




ובכן, פורים מתקרב, וזוהי הזדמנות טובה לפתוח בתחרות הראשונה שלנו פה בטור הברור. כן, צדקתם- תחרות תחפושות. אז מעכשיו ועד פורים אתם מוזמנים לשלוח תמונות של תחפושות שלכם אלינו והטובה ביותר תזכה בפרס.



לא קפטן, אתה דמות מצויירת. אתה לא יכול להשתתף. בכל מקרה, השבוע יהיה לנו גיליון קצר מעט, גם בשל העובדה שאנחנו עובדים על פורמטים שישרתו אתכם בצורה הטובה ביותר. טוב על מי אני עובד, אנחנו סתם קצרים בזמן. אבל צפו לעוד גיליונות רבים ומלאי משמעות. טוב, רבים... לפחות.



קפטן, זה לא פתוח לדיון. אולי תתן לי להתקדם?



בתאבון שיהיה לכם. ועכשיו לנושא השבועי- נשים. מה אנחנו רוצים מהן? ישנן אסכולות שונות ומשונות, אבל ללא ספק מסקנה יחידה וברורה. גברים אוהבים נשים חזקות. חזקות מה? טוב, לא חזקות כמו האלו מהאולימפיאדה ביידוי כדור ברזל, אבל חזקות במובן של יודעות מה הן רוצות מעצמן. עירניות, פיקחיות ויודעות לנצל את החולשות שלנו היטב. לא ברור למה, אבל גברים רוצים אישה שתדע להעמיד אותם במקומם, ובמקביל, אחת כזו שתדע להחליט מה היא מזמינה במסעדה ואולי אפילו, להחליף גלגל ברכב. אישה שתדע לנהל גם אותך, במינון הנכון כמובן, ולא רק אתה תהייה זה שייעץ לה מה לעשות על כל צעד ושעל. לצערי, קיימים סוגים רבים של נשים שלא תואמות את הגירסא הזו כלל וכלל ומאלצות אותך פעם אחר פעם לקחת אותן תחת חסותך. וזה לא שגבר לא אוהב להגן על האישה שלו...הוא מאוווד אוהב את זה. אבל מצד שני לטפל לה בכל עניין קטן ובמקביל להיות היחיד שיוזם בקשר, זה בהחלט לא דבר נעים. ומצדו השני של המתרס, אישה שתגיד לך מה לעשות כל הזמן, איך לחיות ואיך להיות בקשר, גם לא דבר נעים במיוחד. אבל זה ממילא קורה בד"כ בשלב הנישואין, אז נעזוב את זה עכשיו. אתם מוזמנים לכתוב לנו קצת על הנושא המעניין הזה ונשמח לפרסם דברים בנושא בגיליון הבא.



הדבר האחרון שיש לי להעלות פה היום, אולימפיאדת החורף ותחום ההתחרות המרכזי שלה, לפחות בעיני הערוצים הישראליים שלנו שמשדרים וטוחנים יומם וליל- החלקה על הקרח. זה לא שזה לא מעניין, אפילו יפה, מרהיב. זה גורם לכולנו לתהות- איך לעזאזל עושים את זה? ולתכנן במהירות האפשרית את הביקור הבא ב"מרכז קנדה" כשהסימנים הכחולים מהקודם עוד לא נעלמו לגמרי. אבל כמה שזה נחמד לצפות בתחרויות הללו, ישנה סוגייה בעייתית. הניקוד. אי אפשר לחשב את הניקוד הזה!!! כמה שלא תנסה. ואף-פעם, אבל אף-פעם אתה לא יכול להיות בטוח אם זו שהגיעה מקום חמישי באמת קיבלה פחות נקודות מזו שלקחה את הכסף. אני חושב שראשי הענף פשוט החליטו ליצור פה שיטת ניקוד שרק הם מבינים, במקרה הטוב, כדי למנוע תלונות. עכשיו הם יכולים לעשות כרצונם, כשכולם מהנהנים בראש וחושבים שהם האידיוטים היחידים שלא יודעים לחשב את הניקוד. אפשרות שנייה, שגם הם לא בטוחים מהי שיטת הניקוד, ומדובר באיזה ירושה בלתי מובנת של איזה גאון שלא ניתן לאתר אותו בשביל השאלות המכריעות. במקרה כזה, ההצגה חייבת להמשך וכדי למנוע מבוכה, ראשי הענף מעבירים את מסך הניקוד במהירות גדולה מספיק, בשביל שאף-אחד לא יוכל להבין מה באמת קרה שם. ואכן, רבות הן ההפתעות על פני המחליקים והמחליקות. אבל לא רק נקודות רעות יש בספורט הזה. למשל, גמר החלקה לקרח לנשים. מספר נשים יפהפיות, גמישות בבגדים נוצצים וצמודים יכולות לעשות להרבה גברים את היום. אבל ברצינות, מעבר ליופי ישנה גם יכולת. התרגילים והסיבובים שדורשים ריכוז שיא וגמישות אדירה גורמים לי ולכל אותם גברים לחשוב, איזו מן חוויה זו להיות עם אותן הנשים, אם אפשר בכלל לעמוד בקצב.


מדבר בעד עצמו. סאשה כהן האמריקאית


וישנה המשלחת הישראלית. כמו בכל תחרות בינלאומית, שלא נדרש קריטריון כלשהו, הקל שבקלים, כדי להגיע להשתתף בה- ישנה משלחת ישראלית. ואולי יש נקודות רבות בהן אולימפיאדת החורף נופלת מזו הקייצית, אבל בנקודה אחת היא לא מאכזבת. בזמן אולימפיאדת הקיץ, המרכזית יותר, כל עם ישראל יושב וכוסס ציפורניים בציפייה לאיזשהוא כבוד ומדלייה אולימפית. כמו תמיד זה מתחיל ממשלחת גדולה ומלאת ציפיות וסיכויים ונגמר בביזיונות וכישלונות המוכרים כ"כ לחובב הספורט הישראלי. כל 4 שנים אותה האכזבה. בניגוד לאולימפיאדת הקיץ, הזו החורפית לא מעוררת אף ציפייה ואפילו לא קורטוב של עניין אצל הצופה הישראלי הממוצע, והוא יכול להתמקד בביצועי הבנות הרוסיות, האמריקאיות והיפניות על הקרח. מרבית הישראלית כלל לא יודעים את שמות המתחרים, וגם כשהתקשורת מנסה לעורר עניין בהם, מדובר במתחרים שכלל אינם דוברי עברית. ודאי שזה לא ירטיט אותי כמו גמר בג'ודו כשאריק זאבי מדמם מהאף ורוצה להגיע אל הזהב.

זה זאב


ובכן, זה הכל לגיליון מס' 2 של הטור הברור של אייל בראל. תשלחו הצעות, טענות, תלונות, חשבונות ובנות לכתובת שלנו eyalbarel@gmail.com


גם זה זאב


אז שיהיה לכולכם שבוע טוב!




[חזרו לטור הברור של אייל בראל]
[חזרו לצ'ופה 660 דוט קום]