גיליון #3
2006-03-24

"כמו בעיתונים"


חלק א'

בחור ניגש לבחורה בבר ושואל אותה: "מה השעה?" הבחורה משיבה בעצבנות קלה ש:"אין לי שעון". מוזר מאוד. אבל כאן זה רק מתחיל.
עכשיו הבחור מתקרב בצעדים קטנים ובלתי מורגשים ושואל אם היא תרצה לשתות איתו כוסית.
הבחורה מפרשת את ההצעה בצורה שלילית כנראה, מכיוון שהיא מתרחקת כמה צעדים אחורה ופוטרת אותו באמרה: "לא מעוניינת, עכשיו 'סתלק לפני שאני אקרא למשטרה."
הבחור כנראה נרתע, מכיוון שעתה הוא פונה אל הברמן בבקשה המוזרה: "תמזוג לי וודקה מרטיני." הברמן שכנראה מסוחרר מהבקשה המוזרה משיב לו מיד בלי להתבלבל: "עם קרח?"
המתח מורגש באוויר. האיש מניד ראשו לשלילה ומפצפץ קיסם בין שיניו. עתה הוא שולף סיגריה ומחווה תנועה אל עבר הברמן שבאותה שעה עסוק במזיגת משקאות קלים לשתי הנשים השמנות בצד השני של הבר, שבאו לבושות כאילו מדובר באופרה, לפחות.
לבסוף, הברמן מבחין בסימני הבחור ונמנע חיכוך שתוצאותיו עלולות היו להיות קשות ולהתבטא אפילו, במקרה הגרוע מכל, בהטלת אמברגו מוחלט על כוס הזכוכית על הבר בעלת הרישום "טיפים". הברמן מדליק את הסיגריה של הבחור והלה פונה שוב אל עבר הבחורה שכעת שרויה במאמצים לשבת זקוף מול הבירה שלה ולהפנות אליו את הגב. עתה הבחור רומז על קשר אפשרי בינו לבין הבחורה על רקע לימודי בעבר הרחוק. הברמן נושם לרווחה.
הבחורה שקועה במחשבות אחרות כנראה, מכיוון שבלי משים היא בועטת בחוזקה בין רגליו של הבחור ועוזבת את הבר בסערה, לא לפני שהיא מקבלת תשואות רבות מן הקהל שנוכח במקום האירוע, גוץ בחליפה ודודתו בעלת הפאה האדמונית שמנסה ללמדו תנועות ריקוד, אך הוא שב ומפליא בפסיעות עזות על בהונות האישה האומללה. בשל החיפזון והבילבול לא נותר אלא לשער שייתכן והבחורה שכחה מעין מאפה פריך בתנור. אפשר שמדובר בבורקס פטריות עטוף בעלי גפן ומטובל היטב בשמן זית צח שנבחר היטב, מאפה שללא ספק קשה לעמוד בנוחות בעוד הוא יושב לו במעמקי התנור במרחק של כמה קילומטרים ממך.
הבחור ממשיך כנראה בגל הנוסטלגיה אל התיכון ובית הוריו, מכיוון שכעת הוא שוכב על הריצפה ועושה עצמו ישן, אך נראה שיש דבר המטריד את מנוחתו, מכיוון שהוא מתפתל מצד לצד במהירות. ישנה אפשרות שהעלייה האחרונה במיסים היא המדירה שינה מעפעפיו.
לבסוף הוא קם ופונה אל הברמן, שלא מסתיר את צחוקו לנוכח העובדה שהוא, כנראה, כבר שילם את המיסים. הבחור לוחש דבר מה באוזנו, ומנחית מהלומה קלה על ראשו.
הברמן, נזכר לפתע בלימודי התיאטרון וצונח מטה אל הריצפה בחיקוי מושלם של מטוס נופל. כעת ישנה מעורבות מצד איש גדול ומזוקן שמצא לעצמו לנכון ללבוש חולצה שחורה עם הכתובת המגוכחת "אבטחה". האיש הגדול משוחח קלות עם הבחור ונראה שישנה הסכמה בין השניים, מכיוון שכעת הם מתחילים לשחזר בצוותא סיסמאות מימי הטירונות ומגרשי הכדורגל תוך כדי צעקות רמות. לבסוף הבחור מבין גם הוא שיש לו ודאי עיסוקים חשובים מהנוסטלגיה הזו, מכיוון שכעת הוא שולף את ארנקו עם יד אחת, בזמן שידו השנייה מונחת בזווית בלתי שיגרתית מאחורי גבו ונתמכת ע"י ידו של האיש הגדול. הבחור מוציא פיקדון מס מסוים ויוצא משם, לא לפני שהוא נותן את תרומתו לניקיון המקום, ע"י התזת מים מפיו על הרצפות.
עוד סכסוך היסטורי נמנע.



חלק ב'

בחור
"נכנסתי לבר. אני רואה אותה. היא יושבת בצד השני ולובשת בגדים שלא משאירים הרבה מקום לדימיון. היא לבד. זה ללא ספק משונה, מחשיד אולי אפילו, בעצם, אולי היא לסבית.
אבל בחורה כזו יפה? לא יכול להיות... אולי היא פשוט פנויה וזהו. רגע! היא הסתכלה לכיווני..אני בטוח! היא רוצה אותי. אין לי ספק בכלל."



בחורה
"אני יושבת פה בבר כבר שעה, ומחכה לחברה טובה. קר בחוץ אז התעטפתי טוב במעיל. לא נורא, ממילא אין פה אף אחד מעניין ששווה להתלבש עבורו. נו..מתי היא כבר תגיע? ברמן, חכה עם המשקה הזה. נסתכל החוצה, אולי היא מגיעה..איחס מי זה הבבון הזה שמסתיר לי את הנוף? לא..היא לא פה עדיין."

בחור
"היא בטח מחכה שאני אתחיל. זהו. היא רוצה גבר אסרטיבי שיודע מה הוא רוצה מעצמו. היא בטח מאזניים. וגם אמא שלה בטח מכינה ממולאים ממש טובים. כשנזרום מפה אליה נראה, אולי נשאר לה משהו במקרר. זה נחמד אחרי שמזדיי..מי זה שם שהיא מדברת איתו? בוגדנית אחת! אה..רגע.. זה הברמן. היא נראית קצת עצבנית. אולי כדאי שאני אתקדם."

בחורה
"שיט, האידיוט הזה מתקרב לכאן. הוא בטח חושב שהוא יזיין אותי ויאכל אח"כ מהממולאים של אמא שלי. הוא יכול לחלום. טוב, איפה סוזי? נמאס לי כבר לחכות. אני מתקשרת אליה."



בחור
"היא מוציאה את הפלאפון. זה בטח סימן שהיא רוצה לתת לי את המספר שלה. אני אבקש מהברמן פתק. מזל שיש לי עט בצד האוזן תמיד..בצד שאין סיגריה כמובן. טוב, עכשיו יש לי את הציוד הדרוש..זה הזמן לעשות את הצעד."

בחורה
"הלו. סוזי? את מתעכבת? באמת? לא שמתי לב..לא, אני בסדר. טוב. טוב. להתראות. אויש, עוד עשר דקות לחכות. איזה עצבים. אוי לא, מה הוא בא לעברי עם דף ועט. מה הוא עיתונאי? שלום לך. לא אתה לא מפריע, אני סתם יושבת פה ומחכה לחבר שלי שיחזור מהמכון כושר. אתה יודע, הוא והרמת משקולות זה קטע מטורף. לפעמים אני חושבת שאם הוא היה כועס על מישהו הוא היה קורע אותו לגזרים. מה? אתה כבר חייב ללכת? טוב להתראות." תודה לאל. הוא מתרחק. אני אעשה שלום ואז אולי הוא יעוף מפה לגמרי. אני לא חוזרת למקום הזה יותר בחיים אם יש פה טיפוסים כמוהו."

בחור
"שיט! חבר. הייתי צריך לדעת. וגם שרירן. כמה חבל, רואים עליה שהיא רוצה אותי, אבל היא מפחדת שהחבר הזה שלה ידביק אותה לשמשה. בוא'נה הרביצו ניקוי פה מאז הפעם האחרונה שהתעסקתי שם עם מישהי..חיה פראית. אוהבת משחקי כוח, אז היא הורידה לי כמה אגרופים ובעיטות בפנים, אתם יודעים איך זה..כל הדם וזה..אני אומר לכם שהייתי משיג אותה אם לא האידיוט הזה עם המגן דוד אדום על הכובע שהתעקש לסחוב אותי באלונקה ולאשפז אותי לשלושה ימים..היא עושה לי שלום! אמרתי לכם? היא בטח רוצה שאני אחזור לפה, אתם יודעים, למקרה שהחבר הזה ייעלם ביום מן הימים.. ובינתיים... ראיתם את הבלונדה החמודה בשולחן שם מאחור?"


יש תגובות? שלחו ל: eyalbarel@gmail.com



[חזרו לטור הברור של אייל בראל]
[חזרו לצ'ופה 660 דוט קום]